יאבוז'נו נמצאת במזרח פרובינציית שלזיה במקום בו נפגשים מחוז שלזיה עילית ופולין הקטנה.
מבחינת השטח המוניציפלי זוהי אחת הערים הגדולות בפולין. מספר תושביה 97,137 ובין פרבריה שצ'אקובה Szczakowa וילן Jelen.
יאבוז'נו נקראת על שם עץ ה-Jawor הגדל בסביבה. זנים נוספים של עץ זה גדלים בסביבה ובסלובקיה. יאבוז'נו מוזכרת ככפר בתעודות מ-1242. התפתחותה כישוב תעשייתי החלה בסוף המאה ה-18, משהתחילו בכריית פחם במקום. מתחילת המאה ה-19 הלכה יאבוז'נו והתפתחה כמרכז תעשייתי, ניכרו מכרות פחם, הוקמו מפעלי מתכת, מפעל ליציקת זכוכית ובית חרושת למלט. בראשית שנות ה-30 כשהוקמה במקום תחנת כוח המונעת בקיטור ויאבוז'נו נעשתה גם צומת חשוב של מסילות ברזל.
ב-1791 נמנו ביאבוז'נו 6 יהודים מכלל 764 תושביה. ב-1889 כבר היו בה 406 יהודים וב-1921 1,346 יהודים. ב-1941 היה מספר היהודים 2,295. בכל השנים היה חלקם של היהודים באוכלוסיית יאבוז'נו כ-8% בלבד. היו לכך מספר סיבות: היהודים לא הועסקו כלל בתעשייה הכבדה; ליד המפעלים היו חנויות של הבעלים או קואופרטיבים של הפועלים, וליהודים לא נותר אלא תחום צר לפעילות מסחרית או לעיסוק במלאכה; מרבית הפועלים והכורים היו בני הסביבה והיו להם או למשפחותיהם חלקות שדה שהספיקו לצרכיהם המעטים; התפרצויות קשות נגד היהודים ארעו כל כמה שנים.
עד מלחמת העולם הראשונה שרר ביישוב היהודי ביאבוז'נו הווי מסורתי-חסידי. הרוב היו חסידי חשאנוב. בין שתי מלחמות העולם היו ליהודי העיר קשיים כלכליים אך הייתה זו תקופה של פעילות ערה בתחום החיים הציבוריים ופעלו בה סניפים של ארגונים כמו: "המזרחי", "צעירי המזרחי", "השומר הדתי", מועדון ספורט "מכבי" ועוד.
יאבוז'נו נכבשה בידי הגרמנים בשבוע הראשון של ספטמבר 1939. בנובמבר נצטוו היהודים לשאת על שרווליהם סרט לבן ובו מגן דוד כחול. זה הוחלף ב-1941 למגן דוד צהוב שהוצמד לבגד בחזה ובגב.
בקיץ 1940 גורשו ליאבוז'נו היהודים מכל כפרי הסביבה. עד מרץ 1941 הותר ליהודים בעלי מלאכה וסוחרים זעירים להמשיך בעיסוקם תמורת תשלום מס חודשי לשלטונות. באותה שנה שולחו למחנות עבודה מאות צעירים וצעירות יהודים.
האקציה הראשונה הייתה במאי 1942. ביולי אותה שנה, חוסל היישוב היהודי בעיר. במחצית יוני 1943 הוקמה ביאבוז'נו שלוחה של מחנה אושוויץ לגברים. הבונים - יהודי יוון, הובאו למקום מאושוויץ. עם סיום הבניה ביאבוז'נו חזרו בודדים מהם לאושוויץ, כאשר הם תשושים לחלוטין. רוב האסירים היו יהודים ועבדו בהנחת פסי רכבת, בעבודה במכרות הפחם, ובבניית תחנות כוח. רובם לא החזיקו מעמד. ב-17 בינואר 1945 חוסל המחנה וכ-3,200 אסיריו עשו רובם דרכם במצעד המוות הממושך לגרוס רוזן.
ביאבוז'נו גרו ליבה ליבצ'ה פרידליך ובעלה וולף קראקוער עם שישה ילדיהם: מנדל, אשתו הנדל לבית כץ ובנו הנריק חיים (הנרי), אהרון, מרים, שלמה, שלום ויהושע. ההורים וילדיהם: מנדל, מרים, שלום ויהושע ניספו. שלמה עלה לארץ לפני המלחמה נישא למרים קרדה והם הוריהם של רותי, זאב, אהובה ויהושע.
לוולף קראקוער היו בעיר שני אחים, חיים ונחמיה, שהיו נשואים ולכל אחד מהם שני ילדים. כולם נספו. לפני המלחמה הצטרף למשפחה הרברט פרידליך, בנו של יהושע אוסיאס שהיה אחיה הצעיר של ליבצ'ה. הרברט – יעקב בן-שלום, עלה לארץ עם אשתו גיטה-מרגריטה בראון והם הוריהן של אילנה אלחלל ולאה פלטי.
